בבחירות הקודמות תלשתי ״כל קול קובע״ ועוד כמה שלטי בחירות שהיו תלויים במסלול הטיול הקבוע שלי עם אדי הכלב. עליתי הביתה בהתרגשות, פרסתי את השלל על רצפת המרפסת, הנחתי בצד קצף גילוח, מכחולים וצבעים. וחיכיתי לאורח קטן. כשהגיע, מייד התחלנו ליצור משהו ביחד. הוא השתולל עם הצבעים ואני צללתי למשימה ביחד איתו, בשמחה ותשוקה אמיתית.
הצבע והקצף גלשו גם למרצפות, בני הבית העירו לי…
פאוזה.
חלק מכם בטח יחשבו שאין פה מבוגר אחראי ומה קורה פה (המרצפות, הבגדים)
אז המבוגרת האחראית (אני, כן?) הסתתרה כל המשימה ונתנה לילד להחזיק מכחול, למרוח קצף (תרגיל מוטוריקה שכיח ואהוב) לראות צבעים כקסם מתערבבים ומשנים צורה וצבע.
שלא תטעו, היתה לי ממש מטרה בכל הסיפור הזה, מטרה שהשתלבה עם כניסה לראש הילד.
ועל הדרך גם הרווחתי, לרגעים ארוכים, את הילדות שלי בחזרה.
הרווחתי גם תשוקה, שמחה וחופש.
מחצית השנה כבר עברה, לילדים יש ודאי לא מעט שיעורי בית והם נדרשים לישיבה ממושכת. ברגע שמעבירים אותם ל״עבודת מזכירות״, בית הספר הופך להיות אפור, מאיים ומלחיץ!
את בית הספר לא נשנה אבל בבית אפשר לעשות מה שרוצים עם הלמידה!
אז כדאי לכם לצאת לבחור ומיד אחרי לעזור לנקות את העיר בדרך משמחת במיוחד. אם הילדים או הנכדים גדולים יותר אז אפשר לצייר, להדביק ולכתוב בגדול מילים ומשפטים, השמיים הם הגבול💚
