״את יודעת, ממש לא אהבתי את זה שבספר שלך האות א׳ היא אלוף, זה מעודד תחרותיות, למה??
״הגזמת!״, חשבתי בליבי.
אבל ״האסימון״ ירד בהזדמנות אחרת, עם ילד שפגשתי שמאוד מאוד עודדו אותו להיות אלוף.
זה גרם לי לחשוב, על אליפות ועל אהבה.
הדברים שאני כותבת פה הם לא מובנים מאליהם, לא תמיד חשבתי כך. פעם חשבתי שככל שאתה מעודד יותר – הילד מפתח דימוי עצמי חזק יותר. אבל היום אני מבינה שזה יותר מורכב.
כשאני אומרת לילד ״אתה גאון ותותח, איזה אלוף״, באיזשהו מקום אני יכולה להרפות את ידיו, כי אם הוא יודע שאינו כזה. אותו ילד ישאל את עצמו ״מה אני באמת? או יאמר בליבו ״היא לא יודעת אבל אני ממש לא אלוף״.
אם אני מגדירה ילד כאלוף והוא רואה שאינו אלוף – יש סיכוי שיכנס להימנעות עוד יותר גדולה.
זה מצב אחד.
מצב שני – הילד באמת מצטיין, אומרים לו ללא הרף ״אתה אלוף״ והוא, בתגובה, מתחיל לבנות את עולמו על קבלת מחיאות כפיים. משהו נפגע כאן, לא רק האותנטיות.
אם אני אהוב, לא משנה מי אני, אני קודם כל אהוב, אפילו אם איני יודע חשבון, אפילו אם איני מבין את הנקרא. אני יודע את זה ומנקודה זו אוכל לעשות עבודה, אבל לא בשביל להיות אלוף!
במצב כזה, הילד יאהב את עצמו גם כשהוא נכשל (וזה, להבנתי, הרבה יותר חשוב מכל אליפות).
יהיה לו ניסיון נוסף לאמן את עצמו להצליח, לא תהיה בריחה או הימנעות. וזה קשור לאהבה.
אז החלטתי בעתיד להחליף את הא׳ בספר. לפניכם התוצאה😊🙏💚
אשמח אם תפיצו את התוכן הזה אם מצאתם אותו מעניין או נוגע, שעוד הורים ומורים יקראו אותו🙏
