כשילד קטן מלמד אותי משהו – זה מרגש אותי מאוד.
בעיקר מרגש אותי שמדובר במשהו שאני לא יודעת/לא ראיתי/לא שייך לעולמי.
להיות תלמידה של ילד זה הכי פותח את הנשמה לשיח. זה מאפשר למידה אמיתית וטהורה.
הרבה פעמים כשילד נמנע, אם אני מאפשרת לו ללמד אותי משהו ולא נימנעת בעצמי, אלא באמת באמת מתעניינת – יקרה תהליך מופלא של הדדיות ושיוויוניות.
מאותו רגע אוכל באמת להתקרב וללמד.
למה? אולי כי הראתי שקשה לי…
אולי הילד ראה איך אני מתמודדת, מסתקרנת, אולי טועה או לא מבינה…(באמת, לא בשקר).
כשזה קורה אני מצליחה לבנות כל כך הרבה דברים!
אמון, הקשבה, הערכה, נראות, סקרנות והתמודדות.
זה באמת מקצוע כיפי, לעבוד עם ילדים. זה משאיר איזה רעננות, שמחה וגילוי.
בקיצור, תודה לילדים ותודה להורים ולמורים שיחד אנחנו משקים ומושקים🙏💚
