לצאת מהבית ולבנות סוכה דומה בעיניי ללצאת מהקופסה.
אנחנו חיים בקופסה, בבית, יוצאים וחוזרים ממנה יום אחר יום.
בסוכה יש משהו קל, אוורירי.
אנחנו לא יכולים להעביר את כל הדברים שלנו לתוך הסוכה.
אנחנו מסתפקים במפגש, שיח, אכילה ויש גם שישנים בה.
יש בכל זה חיבור לטבע, יציאה מחוץ.
זה חג שמח ומיוחד.
בשונה מלצאת לקמפינג, בסוכה אנחנו יכולים לצאת קרוב, למרפסת או לחצר.
אנחנו יכולים לייצר משהו חלופי לבית בקלות, עוד מקום לשהות בו, בלי אריזות, סחיבות וכדומה…
כל הקטע הזה מלמד אותנו להניח למשהו אחד ולעבור למשהו אחר.
להניח ליום יום העמוס בחפצים ולצאת למשהו ריק ונקי.
ב״עננים״ אני מנסה להגיד שאני לא צריכה את התפאורה הרגילה של בית הספר, אני לא צריכה את הקירות, הלוחות, הגירים, המבחנים, הבדיקה, בשביל ללמוד.
אני יכולה ללמד ולהביא ללמידה בלי כל אלה.
בלי הדפוסים המוכרים.
כן עם חופש פנימי ושלווה. פשוט לעזוב את הרגיל וללכת אל הטבעי, משחקי, חופשי.
לצאת מהקופסה בקלות. ממש כמו לצאת לסוכה.
חג שמח!
בניתי סוכה בתוך קופסת נעליים
כך המורה ביקשה
הכנתי כסאות מפלסטלינה בצבע חום ושולחן קטן בצבע כתום
ואנשים קטנים שישבו ליד השולחן
קישטתי בשרשראות זעירות ואפילו פנס קטן הנחתי שיחדור האור מבעד
לתריסי הסכך
עברו חמישים שנה עד שהבנתי שסוכה
זה לא בית קטן
סוכה היא חופש
ללא קירות
״לא צריך קופסה”, אמרתי לנכדיי
וגם לא פלסטלינה
חלצנו נעליים
ויצאתי לחפש
כוכבים
